חרות, אביב ורפואה שלמה מה הקשר? 

תקופת  הפסח, היא חג זמן עוצמתי מאוד, כמעט אין אחד שפסח עובר עליו ללא התייחסות, בין אם בשמחה לקראתו בין עם חששות כבדים מפני הצורך בביעור חמץ אובססיבי. החג מגיע בזמן נפלא של הטבע, בתקופה מיוחדת משל עצמה, אם לא היה פסח היה צריך להמציא את חג האביב, לחגוג את הפריחה הנפלאה את היציאה מן החושך אל האור מן הקור אל החום, חגיגה של פריחה וצבעים חגיגה של ריחות טבעיים שכיום קשה במיוחד לפגוש.. לשמחתי  עץ התפוז בחצר שלי הפציע בפריחה נפלאה וריח מתוק ונעים עלה ממנו. הזכיר לי שריחות טבע ופריחה עדיין קיימים.

תחושת הטבע מעוררת בי תחושה של חרות, של עשייה, מרגישה כי יש בפניי המון אפשרויות ואני רק צריכה לשלוח יד ולקחת, זו האנרגיה שהאביב  מביא עימו.

תחושה זו לא תמיד ליוותה אותי, לקח לי זמן להסיר תבניות של אסור, מותר, חייב וצריך על מנת לחוש את האנרגיה שיש בחוץ ולאפשר לה לחדור לתוכי ולהניע את האביב הקיים בתוכי.  

חג הפסח מסמל יציאה מתוך מקום חשוך, ללא עצמאות, מלא פחדים אל האור.

מעבדות לחרות.

האביב פורץ מתוך קור החורף הקשה, שבו היינו חייבים להתכנס ולהישמר על מנת שלא למות.

החורף הוא זמן של הישרדות תנאי מזג אוויר קשים. האביב משיל מאתנו את הקור את החששות, מפעיל בתוכנו את אנרגית התנועה העצית של יצירה, ביטוי תנועה. יכולת לחוש בחרות, אשר קיימת בתוכנו כל הזמן.

תחושה כי אין באמת משהו העוצר אותנו מלצאת החוצה ולרקוד.

מעניין כי דווקא בזמן כזה יש בחירה של רבים מאתנו להיכנס לעבדות  של הבית, של מקום קבע. עבדות של חוקים נוקשים המאפילים על חרות נפשנו.

האביב זוהי עת  נפלאה לאוורר את הקורים, לפרוש ידיים, להקשיב לקולנו הפנימי, שהאביב נותן מן עוצמה מוגברת בשבילו..ולפרוח.

זמן בדיקת חמץ: בדיקת כל החריצים אצלנו בפנים האם יש חמץ המסתיר מאתנו את מי, שאנו באמת.

חמץ החונק ולא מאפשר לנו לבטא עצמנו במלואנו.

בחורף יותר קל להתחפר ולהעלם. האנרגיה הפנימית נכנסת לעומק, היא "חופרת" פנימה נכנסת לומדת, נזכרת, כעושה עבודת הכנה לפרויקט כל שהוא, אבל כל עוד זה לא בחוץ אין חשש לטעויות, אין חשש לכישלון.

אנרגית האביב, גורמת לדברים לצאת החוצה לנוע בעוצמה כלפי חוץ.

הפחדים של החורף, פחדים קדומים חוסמים את הפריצה, את האנרגיה הזו מלבוא לידי ביטוי.

זה לא הזמן.. אין לי כסף, אני לא כזה טוב, הרעיון בעצם לא ממש טוב, אולי נחכה קצת..

כל אלו הם דרכו של הפחד- מנגנון נפלא, לעצור את תהליך הפריצה, אך האנרגיה של הפריצה קיימת בטבע בין אם נעשה עם זה משהו ובין אם לא...הגוף מחובר לנשמה לעיתים יותר מאשר הראש לנשמה ועל כן הוא  מגיב להתעלמות מהאנרגיה.. וצועק.

בהתחלה זה אולי משהו קטן- אלרגיה שצצה באביב, בהתחלה בעוצמה עדינה, אך ככל שהשנים עוברות היא מתפתחת ומחמירה.

כאבי ראש אשר מאותתים על חשיבת יתר, על חוסר התמקדות בחשוב, על חוסר עשייה נכונה ומדויקת, אך האדם הוא ייצור עקשן והמוח שלנו עוצמתי, יודע לתת תשובות והסברים לכל תופעה ועל כן אנו מתעלמים בעדינות וכאשר אי אפשר להתעלם לוקחים כדור, זריקה.  כל דבר, רק לא להקשיב באמת לגוף.

איך זה יכול להיות שתופעה מסוימת חוזרת על עצמה כל פעם באביב, נכון יש פריחה יש סיבה.. אבל למה שפריחה, דבר כל כך יפה ונפלא שיש בטבע יגרום לנו לבני האדם, יצורי טבע ביסודם לסבל?? למה מיגרנה מתעצמת באביב. היא לא ממש קשורה לפריחה, אין ממש סיבה מדעית לעניין.

לגוף שלנו יש מנגנונים נפלאים להעביר לנו מסרים מהנשמה שלנו, מסרים ברורים למי שמוכן לעצור רגע את האוטומט ולהקשיב... ההקשבה הזו יכולה לחסוך הרבה כאב, ולא רק, אלא אף לתת לנו אושר, משהו שנראה להרבה אנשים בלתי מושג, אושר?? בעבודה שלי? עם המינוס שלי? עם האישה שלי?

אני לא נכנסת לעניין אמונה באלוהים. כאשר מסתכלים על הטבע רואים עוצמה, יופי, יכולת שיקום נפלאה לאחר אסונות.  מי שמפריע לטבע, לעוצמה וליופי  הקיים זה אנחנו.

הסינים לא מפרידים את הטבע מהאדם. באדם כבטבע יש עוצמה, יופי ויכולת שיקום מופלאה וכאן מי שמפריע, זה המוח.

כל כך הרבה סיפורים על אנשים שחלו במחלות קשות, עברו תאונות שהרופאים מתוך הידע שלהם שהוא בסופו של דבר מוגבל לידע שהתגלה עד כאן, אומרים שאין פתרון האדם ימות/ יישאר נכה וכו.. משום מה שוכחים את התקדמות המדע שקורת כל הזמן. כל הזמן יש התחדשות ודברים שבעבר נראו לא אמיתיים, ככשפים.. היום הם חלק מהמדע. כמו ריפוי חיידקים, אז איך זה שעדיין רופאים לא מוכנים לקבל אפשרות ריפוי אם הם לא מכירים אותה.

ישנם מקרים רבים של אנשים אשר בוחרים אחרת, אביא כאן 3 דוגמאות.

• מרדכי(שם בדוי) בן  86 הגיע אליי  לקליניקה לאחר שנקבע כי הוא זקוק בדחיפות להתחיל בדיאליזה עקב כשל בתפקוד כליותיו. דיאליזה זה אומר להיכנס לתהליך טיפולי יומיומי אשר אמור ללוות אותו עד סוף חייו. מרדכי החליט כי מבחינתו להתחיל דיאליזה זה כמו להיכנס לכלא ולא ייתכן כי אין שום דרך לעצור את ההידרדרות של הכליות כמו שהפרופסור שאצלו טופל אמר. מרדכי, איש חכם מאוד, בעל ידע רב בתחומים שונים מקורב לפרופסורים בעלי שם בעולם הרפואה והמדע. אינו איש המאמין ברפואות האלטרנטיבות השונות.

במקרה זה בחר לקחת אחריות על גופו ובריאותו ולמרות חוסר האמונה הסכים לבדוק אופציות נוספות גם אם מופרכות. בחר ללכת בניגוד להצעת רופאו ולהמתין עם הדיאליזה ולנסות דרך אחרת כי לא ייתכן שאין כזו.

לאחר תקופה אינטנסיבית של טיפול בדיקור סיני ויפני. נבדק מרדכי  והתברר כי הידרדרות הכליות נעצרה, ונושא הדיאליזה שהיה כה דחוף לא הוזכר יותר.

•  נדב רז- מטפל ברפואה סינית ומדריך צ'יקונג- עבר תאונת דרכים קשה, שבה ריסק את רגלו, הרופאים אשר בתחילה היו פסימיים מאוד לגורל רגלו ובהמשך הודיעו לו כי לפניו דרך ארוכה, אשר בסופה הסיכוי שילך ללא צליעה הוא קלוש ולרוץ זו לא אופציה.

בעזרת המטפלת "דורית רזניק" טופל בדיקור ועבודת צ'יקונג  וכבר לאחר חודש וחצי החל בהליכה. לסיפור המלא

סיפורה של נוי נחומסון

 בחורה אשר בגיל 19 נאמר לה כי היא צריכה לעבור ניתוח מעקפים, נוי חשה כי זהו אינו הדבר הנכון לעשותו, אך לא היה בה הכוח להתנגד לרופאים ולהורים בעניין כה קריטי. בבוקר הניתוח עלה לה החום ומפאת כך הניתוח נדחה, בתקופת ההמתנה לניתוח נוסף החלה נוי לפעול על פי תחושותיה והחלה לעשות פעילות גופנית מגוונת, בבדיקה נוספת לקראת הניתוח התברר כי הגוף של נוי ייצר מעקפים בעצמו והניתוח לא נדרש יותר.

הרבה מהשיטות האלטרנטיביות בעצם פותרות בעיות לא בגלל כישוף אלא כי יכול להיות ריפוי שהמדע פשוט עוד לא נתן לו הסבר.. אבל גם זה יקרה.

יש הטוענים כי הריפוי הוא בגלל כוח שכנוע עצמי של המטופל, שמשהו יכול לעזור לו... זה מדהים, יכולת ריפוי רק בגלל אמונה של האדם כי הוא יירפא.. אם זה קורה פעם, זה יכול לקרות עוד... כמה עוצמה יש לגוף האנושי וכמה חשיבה רק מתוך מקום של מדע, לעיתים יכול להפריע כי גם רופא שאומר לאדם כי הוא הולך למות, הוא בעצם משכנע את האדם שאין סיכוי להבריא,

האדם מאמין כי הוא הולך למות.. והוא מת.. והנה הרופא צדק..

מה לכל זה ולחג הפסח?

אז הקשר הוא עמוק וברור.. הרי זהו חג החרות כמו שפתחתי בתחילת הפוסט. נכון שיצאנו ממצרים, אך האם באמת אנו בני חורין? חופשיים במחשבתנו, במעשינו, חופשיים ממה שכבר כולם יודעים, חושבים, ממה שצריך, חשוב וכדאי.

האם יש בנו חרות להאמין במה שאנו רוצים, חרות להאמין שיש בנו חוכמה פנימית לגבי מה נכון לנו, מה גורם לנו להתעלות, האם תפילה האם מדיטציה, האם טיפוס על הר גבוה.

חרות לבחור את הריפוי שלנו. את הדרך לחנך את ילדנו, חרות אמיתית, מתוך אמונה שיש לנו את כל הכוחות להבין, לחשוב, לדעת ממי לקבל וממי לא, ממי ללמוד ומי לא מתאים לנו.

האם אנו מלמדים ילד חרות כאשר הוא חושש להגיד את המילה לחם.. בפסח כי זה חמץ??

מאחלת חרות ושמחה בכל.